הדברים השימושיים ביותר בחיים הם גם הפשוטים והזולים ביותר, כמו הרצועה האלסטית, הבירו, מהדק הנייר, ולכל בעלי ה-BlackBerry שקוראים את הטור הזה אני רוצה להציע עוד אחד: Berry Locator. אני תמיד מפספס את הטלפון שלי: הוא נמצא איפשהו בבית, אבל אין לי מושג אם במגוון כיסי חולצה, ז'קט או מכנסיים, בחלק האחורי של הספה, על המדף, השולחן שלי, במוסך, במטבח, אולי חדר האמבטיה. בימים שלפני הסמארטפון, היה קל מספיק למצוא טלפון שאבד על ידי פשוט להתקשר אליו ולהאזין לצלצול, אבל בימים אלה יש לי פרופיל "בבית" מוגדר שגורם לכל השיחות שמגיעות מחוץ לשעות הפעילות לרטט. זה אם נרתיק, או מצלצל בשקט מאוד. קריאה לאיתור כבר לא עובדת.
וזה המקום שבו ברי איתור (www.mobireport.com/apps/bl) נכנס לפעולה. לאחר ההתקנה, הוא עוקב אחר מיילים נכנסים (בכל חשבון הרשום ב-BlackBerry) עבור ביטוי טריגר שנבחר על ידי המשתמש בשורת הנושא, ואם הוא מזהה הוא שולח את הטלפון לטירוף של ממש, מזמזם בקול רם, רוטט כמו לוח מחוונים של פיאט מהבהב במסך. אי אפשר לפספס. יתר על כן, אם יש לך את אחד מדגמי ה-BlackBerry המצוידים ב-GPS, הוא ינסה להשיג תיקון לווייני ולהחזיר לך בדוא"ל מפת גוגל המציגה את המיקום המדויק של הטלפון, וזה נהדר אם תטעה אותו מחוץ לדלת. אני חושב ש-Berry Locator הוא מציל חיים, והטוב מכולם הוא המחיר של 4.95 דולר, כסף של "חצי ליטר בירה" שהופך את הרכישה לפשוטה.
שאלתי את Mobireport, המפתחת של Locator, לגבי התוכניות שלה עבור המוצר. הוא שוקל מתקן למחוק מרחוק של טלפון שלא ניתן למצוא (שימושי לאנשים המשתמשים ב-BIS מבוסס האינטרנט: למשתמשי BES ארגוניים כבר יש מחיקה מרחוק).
זה גם שוקל מיקום ללא GPS באמצעות מזהה מגדל סלולרי, מה שלא ייתן תיקון גיאוגרפי מדויק, אבל עשוי לעבוד היטב עם מיקומים מתויגים מראש כמו "בית" ו"משרד" (בדומה לאפליקציית FindMe שכתבתי עליה כמה עמודות אחורה). למעשה, בעולם אידיאלי המפתחים של FindMe ו-Berry Locator יתחברו יחד, כך שהאחרונים יכולים לגשת למסד הנתונים של המיקומים המתויגים של הראשון!
גם ללא שיפורים עתידיים כאלה אני מחשיב את Berry Locator כרכישה חיונית עבור כל בעל BlackBerry, ואם אתה לא מאמין לי, יש גרסת ניסיון זמינה באתר Mobireport.
עסקי המוזיקה
טים ודיק נותנים לי בריף די רחב עבור הטור הזה, אבל אילוץ אחד שנחצב באבן הוא לכתוב מנקודת מבט עסקית "מקצועית". הקטע הבא הזה עשוי להזדקק לפרשנות יצירתית קטנה שכן מדובר במוצר המכוון ישירות לשוק המקומי, Squeezebox Duet של Logitech. אני מכיר את Squeezebox כבר כמה שנים, אבל עד לאחרונה אף פעם לא התפתיתי להתיז את המזומנים שלי. זה תמיד נראה מעט מיושן - בלי להיות מספיק רטרו כדי להיות מגניב - כולו תצוגות פלורסנט ירוקות ושלטים זולים ומגעילים. אבל כשלוג'יטק השתלטה על קו מוצרי Squeezebox זה חולל שינוי קיצוני, שהסימן הראשון שלו הוא ה-Duet, שאין לו מד VU ניאון בשום מקום באופק!
אז מה זה בעצם Squeezebox Duet, איך הוא רלוונטי לטור הזה (ועוד לעניין, מה כל כך ריגש אותי)? למעשה מדובר בשני מכשירים באחד, ומכאן ה"דואט", נגן מדיה אודיו ברשת - בעצם, קופסה אפורה ומשעממת עם יציאות שמע - ושלט רחוק במיוחד. ראה סקירת PC Pro של Jonathan Bray של דוּאֵט. מה שהופך את המכשירים לרלוונטיים כאן הוא השימוש הסופר חכם שלהם ב-Wi-Fi. השלט, שלוג'יטק מכנה "הבקר" - למרות שאני מעדיף את שם הקוד שלו לפני ההשקה "Jive" - הוא למעשה מחשב קטן וחזק המריץ לינוקס, מונע על ידי מעבד ARM של 200MHz ומצויד ב-64MB של זיכרון RAM וזהו שוב של NAND Flash ROM. המכשיר מריץ ליבת Linux 2.6.22 עם SDL (Simple Direct Layer) שמטפל בגרפיקה על המסך, ויישומים ראשיים שנכתבו בשפת Lua. זוהי שפת סקריפטים ממש מסודרת ומהירה במיוחד, הכוללת סמנטיקה ניתנת להרחבה ומערכים אסוציאטיביים, כשהאחרונים הופכים אותה לאידיאלית עבור חיפוש וניהול של אוספים גדולים של קבצי MP3 או רשימות השמעה. אם אתה מרגיש חנון, תמצא עוד ב www.lua.org.